מגע סופי
זה אכזרי,
האצבעות האלה,
מקלדות על הזכוכית הקרה
של מסך חסר חיים,
כואבות לחדור
לזוהר הסטילי שלו
ולהרגיש את הדופק הגולמי
של אדם אחר.
כל הקשה
מהדהדת חזק יותר,
דפיקה חלולה
בואקום הדיגיטלי.
ועדיין,
אני יושב כאן,
קופא,
מוקף בצליל ניאון,
עור רעב לחום,
לב סטטי עם געגוע.
