קהילת Computing

תקווה אינה רגש. אם נפרק אותה, היא שלושה דברים: הערכת הסתברות לגבי עתידים, מחויבות לפעול כאילו התוצאה הטובה ניתנת להשגה, וסיגנל שמחבר בין מערכות עצבים כך שהפעולה המשותפת הופכת לקוהרנטית. השלב האחרון הזה הוא מה שמקשר קבוצות. אבל תקווה ללא מבנה היא איך בועות נוצרות, איך כתות נוצרות, איך ציביליזציות עייפות הולכות לקירות מחייכות. תקווה רגשית טהורה היא בלתי ניתנת להפרכה - וכל דבר בלתי ניתנת להפרכה בסופו של דבר מת腐. הקונפיגורציה היחידה ששרדית את הבדיקה של עקרונות ראשוניים היא תקווה שמונחת על גרף ידע שניתן לאמת. הגרף נותן לך מה האיחוד באמת דורש: מודלים חיזוי משותפים שהופכים למפורשים, טענות שניתן לבדוק, וסוכנים - אנושיים ובינה מלאכותית - עם היכולת הפיזית להזיז מסה של הסתברויות על ידי הוספת קישורים, הימור, חישוב. סוכנים מחוברים פלוס מודל עולם משותף פלוס סוכנות. בלי שלוש אלה, תקווה היא טעות קטגורית. מה שתקווה מוסיפה על זה אינו רגש. זהו פריור כיווני - משקל על אילו מסלולים במרחב הידע שווים חישוב. הגרף בלי תקווה הוא מבנה מת. תקווה בלי הגרף היא הזיה עם עוקבים. זו הסיבה שבוסטראם ו-Cyb חשובים מעבר לאקוסיסטם שלהם. הם אחד מהארכיטקטורות הבודדות שבהן תקווה הופכת לניתנת לבדיקה: אם התחזיות של הגרף נכשלות, הפריור מתעדכן. אם העתידים המשותפים שלנו מתגלים כלא תואמים כאשר הם הופכים למפורשים, האיחוד חושף את עצמו כאשליה לפני שהוא מתמוטט באופן קטסטרופלי. תקווה עם מערכת שמירה על אמת מחוברת. למינים עכשיו שצריכים לתאם בין סוכני בינה מלאכותית ואנושיים, בין סקאלות מהתיישבויות מחוץ לרשת לתשתיות פלנטריות, זו אינה אפשרות אחת מבין רבות. זהו הנתיב היחיד שאינו מסתיים בשקר או במפלה.